כשהלילה קשה

אחרי לילה בלי שינה,אמנם אין לי כבר תינוקות בבת.הקטן שלי בן 6 וחצי.אבל זה גם קורה.כאבו לו הרגליים והכאב הפך את נבו שלי ללא שקט.בועט בי, בוכה, כועס וחסר מנוחה.מוכרה לשתףן ש14 שנות הורות כנראה לימדו אותי משהו.
בעבר, תחושת התסכול שלי, חוסר האונים והרצון לישון הפכו אותי מהר למרירה, עצבנית ורק מחכה שהסיוט הזה יחלוף.לעיתים אף מחכה לבוקר.
חייבת להתוודות ,לעתים מצאתי את עצמי כה מיואשת שבחרתי לצעוק או לבכות …וכמו שאתם מתארים לעצמכם זה לא עזר.
הלילה, חיבקתי אותו חזק פעם אחרי פעם וסיפרתי לו סיפור-יש שיגידו סיפור מהלב, כל תמונה שעלתה לי סופרה ותוארה במלואה…חלפנו על פני עולמות מטה ועולמות מעלה.פגשנו פרפרים,טווסים וגחליליות.פגשנו קרנפים ויישויות ונרדמנו.מחובקים
הוא עדיין ישן.
images (24)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים