אוכל,קדימה אוכל…
ילד טוב משאיר צלחת ריקה…
אווירון ,פה גדול
מכירים?
האוכל והעיסוק בו, להבנתי הוא עניין תרבותי ששם את ההורה המיטיב עם ילדו כהורה שילדו סמוק לחיים,אוכל ארוחות מלאות ומשאיר צלחת ריקה.
אנו מתעסקים כמעט מבוקר עד ערב במחשבה מה ילדינו יאכל,מסיימים ארוחה אחת וחושבים על האחרת…
מה קורה אם ילדינו מבין שלהורים מאד,מאד חשוב שהוא יאכל?
ההורה ירוץ לבית הספר,אם ילדו שכח את הכריך-גם בפעם העשירית.
ההורה ירקוד,ישיר ויפזז סביב הארוחה,רק שטיפות הטופו האחרונות יכנסו לפיו הסגור של ילדו.
ההורה יפציר, יתרגז,יכעס ואפילו יצעק בכדי שילדו יבין שאת הארוחה צריך לסיים.
מה אנו ,ההורים מרוויחים מכך?
מעט אוכל שנכנס לפה והרבה מתן תשומת לב במקומות הלא נכונים.
אוכל הוא לא עניין אם לא עושים ממנו עניין.
אוכל לא יהפוך לעניין אם הילד ישכח את הסנדוויץ יום או יומיים וההורה לא ישבר וירוץ לבית הספר-סביר להניח שכך ילמד לקחת אחריות על מה שחשוב לו.
אוכל הוא לא עניין אם הילד מבין שאם הוא לא יאכל את מה שיש בצלחת(וכמובן נשתדל שיהיה לו טעים)הוא יישאר רעב עד הארוחה הבאה.
אוכל הוא לא עניין ברגע שאנו ההורים לא הופכים אותו לעניין.
אז מה עוד אפשר לעשות?
יש המון מה לעשות
אך בשורה תחתונה-בדקו את עצמכם כמה האוכל הוא עניין גדול מבחינתכם.
אשמח לשמוע את דעתכם? אשמח לשמוע איך אתם פועלים בבית מול ילדכם?
דינה
מנחה ומלווה הורים,משפחה ובני נוער
0546519137