עוד קצת על תעודות

הילד הבוכה הזה,יפה רק כתמונה תלויה על הקיר.
בפתחו של שבוע קבלת התעודות.ממני אליכם כמה טיפים במתנה.
ישנם ילדים החוששים מאד מקבלת התעודות,מתאכזבים מההערכות והערך העצמי שלהם צונח מטה…מטה.
כבר עכשיו קיימו שיח נעים עם הילד,בדקו מה הציפיות שלו וממה הוא חושש.
העבירו מסר שתעודה זאת רק תמונה זמנית הניתנת לשינוי.
רוצים לשמוע עוד.
דינה
מנחה ומלווה הורים,משפחה ובני נוער
677

תעודות ואחים -מה הקשר?

מה הקשר ביו מריבות וקנאה בן אחים לתעודות???.כאשר הילד שלנו,היקר והרך מקבל תעודה, באופן טבעי הוא משווה וגם החברים שלו משווים מי הצליח,מי שיחק אותה, מי פחות.בבואו הביתה.הוא פוגש את הוריו וגם את האחים שלו.
בשלב הזה לנו כהורים יש תפקיד מאד חשוב.לא להשוות,לזכור ולשדר לילד שלנו שהוא יחיד ומיוחד ולהתייחס להתקדמות וליכולות שלו ביחס לעצמו.
רוצים לקרוא עוד על מריבות בן אחים.כנסו לדף דינה מנחת הורים,סמנו"אהבתי"ותהנו ממתנות נוספות בנושא אחים-ומה שבינהם.
בברכת שבת שלום
דינה
מנחה ומלווה הורים,משפחה ובני נוער
14446807

תעודות

תמונה

פיפי פרס.מכירים.???רובינו מאמינים אמונה שלמה שפרסים הם כלים נהדרים בכדי לעודד ילד להתקדם,להראות לו כמה אנו גאים על העשייה, על ההתקדמות שלו.לכן,באופן טבעי,גם התעודות הן מקום נהדר לתת לילד פרס. האומנם?
1.הפרסים מהווים מיקוד שליטה חיצוני עבור הילד אין הבנה, פנימית,מישהו מחזק אותו על משהו באופן חומרי,חיצוני,מותנה.
2.הילד הופך להיות תלוי בפרס- אם לא קיבלתי פרס אני לא שווה,לא הצלחתי.
3.ככל שהילד גדל ישנה הסלמה בגודל ואכות הפרס..כבר סוכריה לא תספק אותו וגם לא כדור מחנות השקל הקרובה.
אז מה כן תעשו במקום?
תחזקו, תראו את הטוב תחבקו, תצביעו על התקדמות(אפילו הקטנה ביותר).
ואם ממש,ממש בא לכם לפנק את הילד …
עופו על זה…בלי התניות…פשוט ככה.
ואם בתעודות עסקננו….
אל תבטיחו פרסים,מתנות "שוחד" על תעודה טובה.
רוצים לחגוג את הארוע?
תחגגו…צאו למסעדה,קיימו ארוחה משותפת מיוחדת בבית,צפו בסרט עם פופקרן…
כל הילדים בחבילה אחת…
התעודות הן רק סיבה למסיבה.
דינההורד (6)

מרחק נגיעה-תרגיל

אנשים יקרים שלי…

עוד תרגיל….

גשו לכל אחד מילדכם , התחילו במרחק של 2 מרצפות…
בדקו האם נח לכם?
קרוב מידי?רחוק מידי?
התקרבו לאט לאט…עדיין בלי מגע..
היצמדו, חבקו, חבקו עוד וחבקו עוד.
בדקו האם כל ילד הגיב באותה צורה,? האם המרחק בנכם לבין כל אחד מילדכם. -"ה מרחק הנח", היה אותו מרחק?
האם עם כל אחד מהם היה לכם נח באותה מידה?באותו מרחק?

זכרו – זה לא מבחן של אהבה
זוהי בדיקה של גבולות.
..
גבולות המותאמים למשפחה, לאדם- (אפילו אם הוא הילד שלנו- כל ילד שונה מהאחר), מותאמים לגיל, ליכולת שלנו ולפניות שלנו לאכוף את הגבולות…

אז מה אני רוצה מכם?
יש דברים שאי אפשר להתפשר בהם
בטחון
בטיחות
בריאות
אבל יש גבולות שכל משפחה צריכה לבחון בהתאם לפרמטררים שצוינו

מה שנכון אתמול לא בהכרח נכון היום.
מה שנכון לשכנה ממול לא בהכרח נכון לנו.
ומה שנכון לבכור שלנו לא בהכרח מתאים לקטן.
מה שנכון לי כהורה צעיר לא מתאים לי כהורה של היום.

מה שהכי חשוב אל תציבו גבולות כי התרגלתם או מתוך גחמה
ודאו שיש דרך ברורה לכם ולילדכם לאכוף את הגבול שהצבתם
ולא פחות חשוב
זכרו שגם לילדים יש גבולות-וגם הם אנשים- אנשים קטנים
תאהבו, תאהבו ושוב תאהבו…………….קבוצות14

כשהלילה קשה

אחרי לילה בלי שינה,אמנם אין לי כבר תינוקות בבת.הקטן שלי בן 6 וחצי.אבל זה גם קורה.כאבו לו הרגליים והכאב הפך את נבו שלי ללא שקט.בועט בי, בוכה, כועס וחסר מנוחה.מוכרה לשתףן ש14 שנות הורות כנראה לימדו אותי משהו.
בעבר, תחושת התסכול שלי, חוסר האונים והרצון לישון הפכו אותי מהר למרירה, עצבנית ורק מחכה שהסיוט הזה יחלוף.לעיתים אף מחכה לבוקר.
חייבת להתוודות ,לעתים מצאתי את עצמי כה מיואשת שבחרתי לצעוק או לבכות …וכמו שאתם מתארים לעצמכם זה לא עזר.
הלילה, חיבקתי אותו חזק פעם אחרי פעם וסיפרתי לו סיפור-יש שיגידו סיפור מהלב, כל תמונה שעלתה לי סופרה ותוארה במלואה…חלפנו על פני עולמות מטה ועולמות מעלה.פגשנו פרפרים,טווסים וגחליליות.פגשנו קרנפים ויישויות ונרדמנו.מחובקים
הוא עדיין ישן.
images (24)

תוצאות טבעיות והגיוניות

בוקר טוב. בנים,אבות,זכרים.קבלתם פעם מכה בביצים?נשים,אמהות,בנות.נתתם פעם מכה בביצים?או ראיתם מישהו מתקפל ממכה כזאת?.
אני ראיתי. זה כואב, משפיל,עוצר את הנשימה לכמה שניות,מעלה דמעות בעיניים,דמעות ללא שליטה.והרגש הכמעט אוטומטי שעולה באותם רגעים הוא להכאיב,להחזיר לאחר שגרם לכל התחושות הללו.
אז הורים יקרים.כאשר אנו בוחרים להעניש את הילדים שלנו, אנו "שולפים" את המוכר והידוע העונש הכואב ביותר, זה שנראה לנו הכי מלמד,מעביר מסר או לפחות משתיק את הילד- מכה בביצים.
אנו נוטים לשלול חברים,מסכים,ממתקים או טיול שהובטח- כואב,אאוץ'….
מלמד?
פחות
לטווח הקצר?עוזר-לרוב
אך עם הזמן, בטווח הארוך לרוב מקשה במקום לעזור.
אז מה כן?
מצאו קשר בן ההתנהגות של הילד לתוצאה.קשר הגיוני או טבעי.
ידעו את הילד על התוצאה למעשיו לא באותו הרגע- לפניי, בשיחה
ואחרי שהגדרתם את התוצאה מול הילד-אל תסוגו-עמדו במילה שלכם.
מעניין?
רוצים עוד לשמוע.??
images (32)

חוקים וגבולות ומה שבינהם

משהו קטן גדול לי אלכם,
אל תהיו כלב שנובך ולא נושך.
מה זה אומר?
זה לא אומר שאני מבקשת מכם לנשוך.אני מבקשת מכם כשאתם שמים גבול.לדוגמא:אם תמשיך לצעוק אז…אם לא תיכנס למקלחת אז מחר…אם לא תסיים לאכול את הארוחה……
מכירים?
לא לאיים! !! לשים גבול ולעמוד מאחוריו.
לבחון היטב לפני שאתם שמים גבול האם אתם מסוגלים לעמוד בו.
אחרת אתם מחלישים את עצמכם עוד יותר, לדורות.
איך שמים גבול? ומהן תוצאות טבעיות או הגיוניות(כחלופה לעונשים ופרסים ) בפרק אחר.
צאו לדרך.
images

אוכל קדימה אוכל

אוכל,קדימה אוכל…
ילד טוב משאיר צלחת ריקה…
אווירון ,פה גדול
מכירים?
האוכל והעיסוק בו, להבנתי הוא עניין תרבותי ששם את ההורה המיטיב עם ילדו כהורה שילדו סמוק לחיים,אוכל ארוחות מלאות ומשאיר צלחת ריקה.
אנו מתעסקים כמעט מבוקר עד ערב במחשבה מה ילדינו יאכל,מסיימים ארוחה אחת וחושבים על האחרת…
מה קורה אם ילדינו מבין שלהורים מאד,מאד חשוב שהוא יאכל?
ההורה ירוץ לבית הספר,אם ילדו שכח את הכריך-גם בפעם העשירית.
ההורה ירקוד,ישיר ויפזז סביב הארוחה,רק שטיפות הטופו האחרונות יכנסו לפיו הסגור של ילדו.
ההורה יפציר, יתרגז,יכעס ואפילו יצעק בכדי שילדו יבין שאת הארוחה צריך לסיים.
מה אנו ,ההורים מרוויחים מכך?
מעט אוכל שנכנס לפה והרבה מתן תשומת לב במקומות הלא נכונים.
אוכל הוא לא עניין אם לא עושים ממנו עניין.
אוכל לא יהפוך לעניין אם הילד ישכח את הסנדוויץ יום או יומיים וההורה לא ישבר וירוץ לבית הספר-סביר להניח שכך ילמד לקחת אחריות על מה שחשוב לו.
אוכל הוא לא עניין אם הילד מבין שאם הוא לא יאכל את מה שיש בצלחת(וכמובן נשתדל שיהיה לו טעים)הוא יישאר רעב עד הארוחה הבאה.
אוכל הוא לא עניין ברגע שאנו ההורים לא הופכים אותו לעניין.
אז מה עוד אפשר לעשות?
יש המון מה לעשות
אך בשורה תחתונה-בדקו את עצמכם כמה האוכל הוא עניין גדול מבחינתכם.
אשמח לשמוע את דעתכם? אשמח לשמוע איך אתם פועלים בבית מול ילדכם?
דינה
מנחה ומלווה הורים,משפחה ובני נוער
0546519137
images (33)

הוא עשה לי….מריבות בן אחים

בוקר, צהריים טובים

התחשק לי לכתוב ממני אליכם…משהו קטן… בעקבות תמונה שפגשתי (גם אתם תפגשו אותה עוד מעט).

מריבות בין אחים

אז קצת ממני אליכם…מבלי לחפור(כמו שבכורתי אומרת).

1. תקשורת בנויה משלל הרגשות- מריבה ופיוס הם חלק מהן.

2. אנחנו ההורים הצופים הכי חשובים בהצגה שנקראת "מריבות בן אחים",
.
3.לא להתערב לא אומר לא לשים גבול. לדוגמא: אני מתערב רק כש…צועקים, מרביצים, סכנה ממשית נשקפת לחייהם…
לא להתערב בעיקר אומר לא לשפוט "הוא הקטן..תוותר לו"…"הוא החלש"…"איך אתה מרביץ לבת?".(חשוב שגם הילדים ידעו מה הגבול של הבית ומתי אתם מפרידים כוחות).

לא לשפוט אומר לא לחוות דעה מי התחיל, מי היה הראשון…

המטרה אחרי שהופר הגבול להפריד כוחות.

4. חשוב לא לשכוח שהאחים לרוב משלימים או שוכחים מהעניין הרבה יותר מהר מאיתנו ההורים .
ופעמים רבות אנו נשארים ה"רעים" או לפחות ממורמרים – איך הילדים שלנו, בשר מבשרינו, רבים בבית שלנו?!

זה בקצרה…

ובאריכות

יש עוד המון מה לעשות בכדי לקרב בן אחים…

כי בעיניי
הקשר בין האחים הוא אחד הקשרים המהותיים להתפחות ה"אני" , התפתחות היכולת החברתית ומודלינג לחיים.

אז אני כאן בשבילכם

דינה
מנחה הורים , משפחה ובני נוער

8b003ad7-1c70-4fb0-abca-160f3172f437

אמא,אבא…משעממם לי…

הפעם
קצת על שיתוף
כמה פעמים אספתם את הילדים מבית הספר, מחוג ואפילו ממסיבת כיתה ואחרי שהתעניינת לשלומם או איך היה?
קיבלתם את התשובה
כיף- במקרה הטוב
או בסדר- במקרה הבנינו
או
משעמםםם
ואם עצרתם והתעניינת(חלילה) ממה נהנה או השתעמם בנכם או ביתכם
מהר מאד התשובה הייתה "אמא,אבא, מספיק לחפור".
ונשארתם פגועים או וויתרתם על השאלות בפעמים הבאות או המשכתם וחפרתם וגם זה לא עזר.
לי זה קרה לא פעם.
ולכם?
נסו שני דברים:
1.בפעם הבאה שהילד חוזר ממסיבה, מטיול, מחוג, מחברים או סתם מבית הספר.
אל תשאלו לשלומו, שתפו אתם מה עבר עליכם במשך היום…טוב, רע, קשה, מבאס,כואב, מכעיס או משמח.
אל תפצירו בילד שלכם גם לשתף .
התמידו,אל תצפו שמפעם אחת יבוא שיתוף הדדי
.
2.קיימו טקס בבית שלכם.
לפני השינה, או בזמן קבוע ביום(ארוחה משפחתית, בזמן מקלחת) ספרו , שתפו על משהו טוב שעבר עליכם במהלך היום ועל משהו קשה או לא נעים.
שוב, אל תפצירו בילד לשתף,התמידו והיו סבלניים.
שבוע מלא שיתוף
דינה
מנחה ומלווה הורים, משפחה ובני נוער.

 

.1415212098371